יום המשפחה בפתח, וזו סיבה נפלאה להביא בפניכם סיפור של בית, של תהליך, של משפחה מקסימה, ולקוחה מיוחדת במינה. האתגר שבו, ההנאה הרבה והתהליך המדהים והמדויק שעברנו מתחילת הדרך, הם אלה שהביאו אותי לשבת ולספר את הסיפור,  שראשיתו במפגש על כוס קפה בין שתי נשים,  והמשכו בתהליך ארוך, מפרה ומעצים, תהליך שאני

כמה קר וגשום!הימים הם ימי חורף וימי בית. ימים של התכרבלות, התכנסות משפחתית,  שעות משותפות במטבח בבישול ואפיה של מטעמים שיחממו את הערבים הקרים.כל אחד מוצא לעצמו את הדבר שינעים את זמנו בימי החורף- בין אם בהתכרבלות מול הטלוויזיה, או צלילה אל מעמקי ספר טוב.ואני, אני מוצאת את עצמי חושבת . בימים האחרונים יצא

אחסון ובלגן!שתי מילים לכאורה סותרות, אך למעשה לגמרי משלימות אחת את השניה.אני מוצאת את עצמי ממלמלת לעצמי את צמד המילים "איזה בלגן" בוקר, צהריים וערב ויותר משלוש פעמים.כמה מכן מרגישות בסופו של יום כי על הבית עברה הוריקן "סנדי"?  כמה מאיתנו כמהים שבסוף היום יגיעו שבעת הגמדים וכמו בסרט שמריצים קדימה במהירות,

לקוראי היקרים,ראשית כל תודה לכם על שאתם קוראים, מגיבים, נרשמים ומעבירים הלאה. מחמם את ליבי כל פעם מחדש.       הפוסט הזה מרגש אותי במיוחד. עברתי שנה חווייתית, מרגשת ועוצמתית מהרבה בחינות.זו הייתה שנה בה רעיונות נולדו, חלק מהחלומות הוגשמו, אנשים חדשים אהובים ומרתקים נכנסו לחיי, כתבות נכתבו, מספר בתים הולבשו….לפני מספר

שטיח שהוא סיפור הרומן שלי עם שטיחי "בז'ה פלור" החל לפני כחצי שנה. זוג מקסים מקיבוץ גבעת ברנר פנה אלי בבקשה לעצב מחדש את ביתו. הבית היה בעברו בית הילדים. בית חד קומתי וקטן בחלק הישן של הקיבוץ. התחלנו בתהליך.                                    אני בעבודה. הבית בגבעת ברנר היה ברור לכולנו שיש לשמור על הצביון