בדיוק לפני שנתיים הוא נולד, ובינקותו נקרא "STYLE IS IT"

מאז עבר גלגולים ותהפוכות, צבר מאגר של קוראים שלא מפספסים ותמיד מגיבים, החליף שם, עבר מטמורפוזה עיצובית, והיום הוא פעוט בן שנתיים גאה העומד על שתי רגליים יציבות ואיתנות ומהווה לי מקור גאווה, מקום מפלט, קתרזיס, יומן מסע ואוחז בעוד תארים רבים וטובים.

וכמו שהבטחתי בפוסט הקודם בו חשפתי את עצמי בפניכם, הגיע הזמן שגם כאן אחשוף את חבלי הלידה, לכל האצבעות המהססות ללחוץ על כפתור ה"פרסם", לכל החולמות בסתר לבלוג משלהן….. כך הכל החל.

לפני ארבע שנים התראיינתי לכתבה שכתבה העיתונאית הנפלאה  מירי בן-דוד ליוי בעיתון "זמנים מודרניים" . כתבה שעסקה בנשים שויתרו על קריירה לטובת גידול הילדים. באותה נקודת זמן הייתי באמצע לימודי הום סטיילינג ולקראת השינוי הנפלא מאמא  במשרה מלאה למלבישת בתים ואם גאה.

שמרתי עם מירי על קשר גם לאחר הכתבה. חייבת לציין, שמדובר באישה מוכשרת, מקסימה ואחת ה-מפרגנות שיש, ומלבד היותה עיתונאית, היא גם בעלת הבלוג הנפלא- בלוג החצאית.

טיפ מס' 1: מקריות ומזל הן לא קלישאה. השארו עם עיניים פקוחות לרווחה כי אינכם יודעים היכן זה יתפוס אתכם.

לכשסיימתי לימודי הום סטיילינג והתחלתי לעבוד, פנתה אלי מירי עם הצעה שלא יכולתי לסרב לה- לכתוב עבור מגזין העיצוב של העיתון הדתי לאומי "מקור ראשון". לא היססתי וכתבתי 2 כתבות עבור המגזין, שנסגר מפאת מחסור בתקציב.

במקביל, פנתה אלי העיתונאית סימה אלה, והציעה לי לכתוב עבור המגזין האינטרנטי החדש "מגפון". שמחתי על ההזדמנות הנהדרת שנפלה בחיקי בפעם השניה.

אתם בוודאי תוהים האם למדתי ספרות או כתיבה. התשובה היא לא! כשאתה באמת אוהב משהו, באמת ובתמים ומכל הלב, הכתיבה פשוט זורמת. ואני באמת אוהבת את המקצוע שלי, באמת ובתמים.

סימה היא עורכת רצינית ופדנטית המצפה מכותביה לכתיבה עיתונאית חוקרת, כיאה למגזין אינטרנטי מהשורה הראשונה.

אלא שעבורי היה זה קצת יותר מדי. הרצון היה להתמקצע ולהתקדם בתחום המקצועי נטו ולא בכתיבה עיתונאית. דרכינו נפרדו בידידות ובהערכה רבה.

גם במגזין "און לייף" פרסמתי כתבה – "טקסטיל מוסיף המון"

טיפ מס' 2: כשמציעים לנו הזדמנות, לתפוס אותה בשתי ידיים. אנחנו אף פעם לא יודעים מה טומן בחובה.

מצאתי עצמי ללא פלטפורמה לכתיבה. גיליתי את חדוות הכתיבה והיא חסרה לי מאוד. הראש שפע רעיונות ולא מצא מנוח. הרעיון של בלוג משלי, מקום לכתוב בו את כל רעיונותי, מקום לקטליזטור מקצועי, לפינה שלי, החל לקסום יותר ויותר. יחד עם זאת, ההבנה כי בלוג משמעותו מחוייבות, השקעה מתמדת, הצורך להמציא את עצמי בכל פעם מחדש, המחוייבות לקהל הקוראים, והחשש מכישלון, שלא יקראו, שלא יאהבו, כל אלה שיתקו אותי.

לילה אחד לא הצלחתי להרדם ופתחתי את בלוגר. התחלתי לעצב את הבלוג שלי וכתבתי פוסט ראשון. והוא נח שם מולי כמה ימים כשאצבעותי קפואות ולא מצליחות ללחוץ על כפתור ה"פרסם".

כעבור מספר ימים נתקלתי בפוסט של קולגה, שכתבה כי פתחה בלוג עיצוב חדש. הסתקרנתי. נכנסתי, קראתי, ואז זה היכה בי. הבלוג נועד עבורי, הוא המקום שלי, ואם יהיו קוראים ועוקבים זה יהיה הדובדבן שבקצפת. ולחצתי. הלב פעם בחוזקה, הידיים רעדו וההתרגשות היתה בשיאה.

לאט לאט זרמו התגובות. מאוד מפרגנות, עוטפות, מלטפות, מחבקות. וזה כל מה שהייתי צריכה.

טיפ מס' 3: הניחו את הפרפקציניסטיות והפדנטיות בצד. בהתחלה אולי זה לא יהיה פרפקט, אבל אם לא תשחררו לא תקפצו למים.

והנני כאן… כעבור שנתיים, כשמאחורי 35 פוסטים, עשרות תגובות, מאות קוראים נאמנים, שפע של רעינות, פלטפורמת כתיבה חדשה ועיצוב מחודש של הבלוג המשמש גם מעין בית לפרוייקטים שלי, מתכונים מוצלחים ושמחה רבה בלב.

את השנה השניה אני מסכמת עם 14 פוסטים שהנקרא ביותר היה "בשבילי העיצוב חלק א'- מתחם נגה" עם מעל 1500

כניסות, והבא אחריו "הלבשת דירת קבלן" עם קרוב ל-1000 כניסות.

מעל 120 קוראים וקוראות חדשים הצטרפו לבלוג, ויש גם כאלה שנטשו ולמדתי לחיות עם זה בשלום, שכן כמו שכתבתי, אתם הדובדבן שבקצפת.

פרוייקט נפלא בעקבות ההגרלה של שנה שעברה- "החדר של אופיר", חשיפה אישית וקצת יותר מעצמי.

מאחלת לך בלוג יקר של, שתמשיך להתפתח, לגדול ולהוות לי מקום של הנאה צרופה.

תודה לכם שאתם קוראים, מגיבים ומפיצים. כעת כמו גם בהתחלה, זה לא מובן מאליו ומרגש כל פעם מחדש לפגוש אנשים מפרגנים ומחמיאים.

וכמיטב המסורת, לכבוד יום ההולדת אני מעניקה לאחת מכן שעת ייעוץ סטיילינג במתנה ממני. והפעם הזוכה בהגרלה היא:

ורדית קפלן מראש העין. ורדית יקרה, אני בדרך אלייך…..

ועד הפוסט הבא שלכם באהבה,

רוית

תגובות

תגובות