3 חודשים כמעט עברו מאז כתבתי כאן. מהיום שהתחלתי לכתוב את הבלוג לא קרה שלקחתי הפסקה כל כך ארוכה.

וזה ישב עלי, והציק לי והעיק עלי. וחשבתי לעצמי למה זה קורה לי. עסוקה עם הרבה פרויקטים? נכון אבל זו לא סיבה להזניח מקום כה אהוב וחשוב.

עסוקה עם החיים? לגמרי, פעילה בכל הוועדים שרק קיימים ומי שכאן נמצאת בוועדים יודעת עד כמה זה שואב אותך בעיקר לקראת סוף שנה, ובעיקר לקראת מסיבת סיום כיתות ו' ומעבר לחטיבה.

ועדיין ולמרות הכל, לאורך כל התקופה הפריע לי שאני לא פה. הרי לא כתבתי את כל מה שיש לי עוד לכתוב, הרי יש לי עוד המון רעיונות שמתרוצצים לי בראש. והבנתי פתאום שבתוך כל האינטנסיביות הזו אני חולמת. המון. יש לי רצונות, פנטזיות וחלומות על כל מה שבא לי לעצב ולעשות. והחלומות האלו קצת הפריעו לי לכתוב. הייתי עסוקה בלחלום. עכשיו הזמן ליישם. ואין כמו לכתוב את זה בשביל שהם יתגשמו, והם יתגשמו!

החלום האקלקטי שלי

אני חולמת על אקלקטיות. ומאז שביקרתי אצל נויה כרמל בסטודיו המקסים שלה וינטג' רהיטים גבעת ברנר החלומות רק התעצמו. למי שלא מכיר, נויה היא מעצבת פנים בחסד שמתחזקת סטודיו לפרטי וינטג' ושטיחים שגורמים ללב לפעום.

יושבת ושואלת את עצמי מה זו אקלקטיות מבחינתי. בהגדרתה אקלקטיות היא סגנון המשלב סגנונות שונים ותרבויות שונות יחדיו. להכניס את הקלאסי למודרני.  מבחינתי אקלקטיות היא להכניס את ה"אז" לתוך ה"עכשיו".

רוב הפרויקטים שאני מעצבת מגיעים עם חלום כפרי לייט/מודרני/סקנדינבי/עכשווי ואוהבת את כולם ומצליחה להביא את עצמי לידי ביטוי בכל אחד ואחד מהם. יחד עם זאת אני חולמת על תעוזה, על להביא בשורה, את הטוויסט בעלילה.

זו מבחינתי אקלקטיות במיטבה. ליד הספה האפורה המודרנית להניח שטיח עם סטייטמנט (של נויה מוינטג' גבעת ברנר אם אפשר!), לצד רהיטים עכשוויים להכניס רהיטים קטנים עם אופי וסיפור שעבר עליהם משהו, להכניס לחלל נקי פריט וינטג'י (את זה כבר עשיתי אבל בא לי עוד….)

כשהחדש פוגש ישן משהו טוב קורה….

אקלקטיות היא סוג של אומנות ומיומנות של שילובים נכונים שזורים אחד בתוך השני במינונים נכונים

השילוב הזה של הספה האפורה המודרנית לצד שטיח מפעם, מעורר אצלי את כל החושים (וגילוי נאות, זו ספה של איקאה!)

היכולת לדעת למנן בכדי שלא יהיה עמוס וכבד מדי, פריטים עם אופי וסיפור

וזה העיצוב האקלקטי שלי. בתוך חלל בהיר ונקי, כל מה שנדרש הוא ארון עם סיפור. וזה הכל.

חלום הקטיפה שלי

עולה מדרגה בחלומות…. ספת קטיפה בכחול עמוק, ירוק וגם פודרה ורדרדה. כן כן. הכי טרנדי, אבל לי יש כריות ענקיות מקטיפה כבר כמה וכמה שנים עוד בטרם הטרנד הזה שטף אותנו בסערה.

 אני כה אוהבת את הבד הזה, וממש ממש חולמת להלביש סלון עם ספה דומיננטית שכזו. ואם לא ספה אז כורסה, ואם לא כורסה אז המון כריות קטיפה. בעיני זהו הבד האולטימטיבי. יש בו דרמה ועומק, טקסטורה מעניינת ונעימה, והוא משדר יוקרה נונשלנטית כשהוא מתלבש נכון.

רכה ומלטפת הקטיפה בורוד

השילוב בין הירוק העמוק לבין קטיפה הוא חגיגה. רק שיגיע האחד שיעז…

והכי אהובה עלי, זו שאני הכי חולמת עליה ואולי יום אחד ארכוש כזו משלי, זו ספת קטיפה כחולה, אבל כחול עמוק. בכלל אני טיפוס של כחולים וכמעט בכל בית שאני מעצבת יש משהו בכחול בין אם זה קיר שבחרתי לצבוע או כריות שאני בוחרת לספה. משהו פה בתרבות שלנו עדיין מפחד מגוונים כהים ועמוקים. ספה כזו יכולה להשתלב נפלא בחללים בהירים עד לבנים, וגם בכהים כדי לייצר עוד דרמה. כנראה שאני דרמה קווין:)

חלום הצבע שלי

אם הבית שלנו היה די מואר בתאורה טבעית, אין לי ספק שחלק מקירותיו היו בגוון כהה. ואם לא בחלל המרכזי, בחדר אחד או שניים לפחות. צבע כהה לא מקטין בניגוד לטענה המקובלת. עם תאורה טבעית מספקת, תאורה מלאכותית נכונה, תקרה לבנה פנלים בהירים ורהיטים נכונים, גם חלל הצבוע כולו בגוון עמוק יכול להראות מרווח. שנים שאני משתמשת בגוונים מעושנים ורכים יחסית. הם מתאימים כמעט לכל חלל. הכהים והעמוקים יותר מתאימים לחדר עבודה, לחדר נוער, לפינת האוכל, על קיר דגש בסלון.  בכל פעם שאני מציעה גוון כהה ועמוק יש מעין פחד שהוא יקטין ויחשיך ומתפשרים על גוון מעושן על קיר אחד. אז אני חולמת על חדר שלם, או קיר גדול שלם. גם נישה גדולה טובה לי.  צבע כזה שיעטוף, שיישרה אווירה, ורצוי כחול עמוק. מי מרים את הכפפה?

זה אחד משלי. בדירה שעיצבתי בכפר סבא. בתמונה הוא נראה בהיר יותר מהמציאות.

צבע עמוק אוטומטית הופך חלל לרציני יותר, אלגנטי יותר ובוגר. צריך לאהוב את זה. הרהיטים נבחרים בקפידה סביב הצבע

צבע עמוק מעצים את מה שנמצא עליו ומעניק לו מסגרת

לא יודעת מה אתכם, עלי הוא משרה רוגע ומכניס לשקט. כשזה עמוק עמוק

ה-חלום

והחלום הכי שלי? שישחררו, שיתנו לי להביא את עצמי לידי ביטוי, שיסמכו, שיקשיבו, שיהיו מאוד עסוקים ויתנו לי ללכת ללקט עבורם כראות עיני (זה אחד החלומות שיש כמעט לכל מעצבת שאני מכירה), שיעיזו, שיהיו פתוחים לרעיונות, להצליח לפרוץ את הגבולות של עצמי, להצליח ליישם את כל החלומות. ובמילה אחת-עומק.

ועד הפוסט הבא, ומבטיחה שלא יקח כל כך הרבה זמן

שלכם באהבה,

רוית

*מה יש לכם לומר לי על הפוסט הזה? אשמח לשמוע ולקרוא

תגובות

תגובות