אתם בטח תוהים לגבי הכותרת לפוסט הזה. הרי אנחנו מכירים, אני ואתם פה כבר 4 שנים במעין מערכת יחסים. חלקכם מלווה אותי מהפוסט הראשון, חלקכם רק התחלתם להתוודע אלי. משהו קורה לי בכל שנה בתקופת החגים. הרבה זמן פנוי לחשוב,  הרהורים על השנה שחלפה, החלטות לשנה החדשה, ובעיקר יום כיפור בו יש לנו הזדמנות לשקט, והשקט הזה עורר אצלי מחשבות, בנוסף לעובדה שקראתי פוסט של קולגה בבלוג שלה, פוסט קצת אישי שגרם לי להתגעגע לימים שכתבתי קצת יותר אישי, וגרם לי לרצות לעשות זאת שוב. אז הנני כאן, נטו אני. נעים מאוד.

החלטתי לשתף אתכם בכמה עובדות, כמו ב-10 דברים שלא ידעתם על… מכירים?

1. לחשוב, לבדוק ולחקור הם שלושה דברים שמלווים אותי בוקר, צהריים וערב – ובדיוק בגלל זה נכתב הפוסט הזה. אני לא עוצרת באדום ולפעמים אני מציפה את עצמי והראש לא נותן מנח. ובגלל הבדיקה והחשיבה הזו התחלתי לקרוא את הפוסטים שלי מהראשון ועד היום, ושמתי לב שהכתיבה השתנתה. פחות אישית, פחות אני, יותר אינפורמטיבית, יותר מעשית. אני מנסה לחזור לשורשים, לכתוב מהנשמה, לעצב ממעמקי הבטן ולא הפינטרסט, משהו בשגרה הופך אותנו לנהג אוטומטי. וטוב שיש רגעים לעצור ולומר סטופ. זה לא נכון.

השראה שמתארת בדיוק את התהליך שעברתי בכתיבת הפוסט הזה:

2.  אני חיה מזה 7 שנים בבית מאוד כפרי, מאוד. ועדיין כפרית בנשמה אבל  מתחברת לעיצוב קצת יותר נקי– אילו הייתי צריכה לעצב את ביתי מחדש, האמת, לא פשוט. מה שבטוח, עברתי כמה גלגולים. מכפרית פרובנאסית הארד קור משהו בי נרגע והפך לפשוט יותר. מן אקלקטיות שנעה בין בריקים ופריט עתיק למינימליזם, לשקט, לסקנדינביות קרירה ונעימה. אז עכשיו כשכתבתי את זה אני בהחלט יודעת איך הייתי מעצבת את הבית שלי. ועכשיו אני גם לגמרי מבינה את השקט שבעיצובים שלי. הרבה זמן היה לי דיסאוננס בין איך שאני חיה בביתי לבין העיצובים שלי. אם אני מחברת את כולם יחדיו, בסופו של דבר הם הכי אני.

זו אני בורסיה הקודמת שלי

הפינה האהובה עלי בבית. פינת הקמין. עיצוב וצילום: רוית רוד                                              

3.  את הכי יפה כשנח לך– משפט שמלווה אותי גם בלבוש, גם בעיצוב הבית ובכלל…   החלומות שלי בהקיץ תמיד מלווים בכפר או קיבוץ עם שמלה ארוכה מתנפנפת ויחפה. לא תתפסו אותי כמעט על עקבים. (כמעט כי בכל זאת אני אישה:)  כפכפי אצבע הם הדבר הכי נח בעולם, ואילו הייתי יכולה, הייתי נועלת הוואינס לעבודה. בגדים משוחררים, טיפה גדולים, אבל ממש טיפה, צבעים שקטים ורגועים. אין לי בארון הדפסים גדולים או צבעוניות עזה. הכי גוונים טבעיים, זית, תכולים, לבנים, שחורים, אפורים,  ג'ינס. בדים טבעיים ורכים. מתה על שרשראות גדולות וצבעוניות, אבל על אחרות. כשאני מודדת זה נראה לי מגושם עלי, ואני לא מטר וחצי. והנה, גם הבתים שלי לא צבעוניים, לא עם הדפסים ולא עמוסים. כשאני בוחרת וילונות הם תמיד מבדים רכים ונשפכים, חצי שקופים. זו אני. וגם אם אני רואה בית צבעוני מקסים ומלא פריטים משובבי נפש, אני אומרת בליבי  שאפו ענק למעצבת. חולמת להיות מסוגלת לפרוץ את גבולות הצבע, ולכולנו המעצבות יש חלומות על איך לפרוץ את הגבולות של עצמינו אם רק יאפשרו לנו, אבל כנראה שאני זו אני. ועכשיו אני מבינה אתכן חברות יקרות שלי, כשאתן אומרות לי שיש טביעת אצבע.

4.  טבעי זה הכי, אבל…–  אני כבר בת 43. מה לעשות. מייקאפ הוא פריט חובה בארון האיפור. והבית שלי הוא כולו מחומרים טבעיים: רצפת אבן, פרקט עץ, פרזול מחלודה אמיתית, דק עץ ודשא אמיתי בחצר וכל זה דורש תחזוקה. וכמה תחזוקה, אני לא אלאה אתכם אבל תאמינו לי שהמון. והזמן והניסיון לימדו אותי שפרקטיות היא מעל הכל. ואת זה אני לגמרי מביאה איתי. את כל העונשים שיש לי בביתי אני מציפה פעם אחר פעם. ואחה"צ המייקאפ יורד, טישרט ומכנס קצר, קוקו אסוף ברישול. בלי תחזוקה ובלי להתאמץ.

5.  אני טוטאלית וחייבת שיהיה מושלם- במה? בהכל. האוכל שמבשלת, הדרך בה אני מארחת, הבית שיהיה תמיד מסודר, כתם קטן על הבגד מטריף אותי, פרוייקט שלא נגמר מכל מני סיבות, בין אם מתארך מעבר למתוכנן כי לא סיימנו עם הסטיילינג, בין אם נגמר התקציב, או בין אם הלקוחה חזרה עכשיו לעבודה ויש לה פחות זמן- לא נותן לי מנוח. כי כשאני מתחילה משהו או מתחייבת למשהו, אני הולכת עם זה עד הסוף.  אבל יש לי בבית בת 8 שהיא אש ותמרות עשן. מלמדת אותי בכל יום מחדש לשחרר. ילדת חופש שלא מפריע לה להרוס את הבגדים, את הרהיטים, שעושה ניסויים שמותירים אחריהם בלגאן וכאוס. והיא מלמדת אותי מדי פעם לשחרר. לפעמים זה מצליח ולפעמים פחות. אבל דבר אחד בטוח, אני בהרבה פחות פדנטית ממה שהייתי לפני שהיא הגיעה לעולם. אז לומדת לעצור ולשחרר פרוייקטים לא גמורים, להרפות מהצורך שיהיה מושלם. להרפות מהצורך להראות לעולם. וגם הולכת לפעמים לישון עם כלים בכיור. והנה העליתי לפה כמה תמונות ממש לא מושלמות ואפילו קיבלתי עליהן הערות שאיך אני מעלה כאלה. שיחררתי. אני לא מושלמת.

6.  הקן המשפחתי שלי והחברות שלי הם הכח המניע אותי-  ולכן אני מודה יום יום לאלוהים שיש לי את האפשרות להיות עצמאית. אני יכולה להחליט שהיום אני בבית עם הילדים, או לקחת בוקר חופשי להיפגש עם חברה טובה. זה דלק שמאפשר לי לעבור ימים ארוכים.

7. להיות מעצבת זה הדבר הכי טוב שקרה לי מבחינה מקצועית– אין לי מה לענות אם ישאלו אותי מה הייתי עושה אילו לא הייתי מעצבת. עברתי כמה גלגולים מקצועיים  וכתבתי עליהם בפוסט שאני מאוד אוהבת- חשיפה אישית או מאיפה מתחלים בכלל? אני אדם של אנשים, אני אדם של אסתטיקה ואני אדם של חומר. וכל אלה ביחד הם אני.

8. אני עומדת על רגלי האחוריות כשאני בטוחה שאני צודקת– כשאני מאמינה במשהו, אני הולכת איתו עד הסוף. אני מאמינה בדיאלוג ומאוד משתדלת לחיות כך. אבל כשאני בטוחה שאני צודקת אין דבר שיעצור אותי.

9. המקום האהוב עלי בעולם- הים! יכולה לגור על החוף. עם המשפחה או עם חברה, אף פעם לא אומרת לא למקום שעושה לי הכי טוב בנשמה. או כמו שהקטנה שלי אומרת- "אמא היית צריכה להיות בת ים".

10. לכתוב בלוג זה הכי קטרזיס- אין לי מילים לתאר כמה כייף לי לכתוב את הפוסט הזה. מקווה שלכם היה מעניין לקרוא באותה המידה.

ועד הפוסט הבא,

שלכם באהבה

רוית

תגובות

תגובות