ביקור בחנות רהיטים מקסימה, היתקלות בספת קטיפה ירוקה, פוסט בפייסבוק שגרר אחריו לא מעט תגובות. כל אלה גרמו לי לחשוב. עיצוב הוא לחלוטין עניין של טעם. תסכימו איתי?
בוקר חם ופנוי הביא אותי לנסיעה של 45 דק' לקריית ענבים לחנות רהיטים מיוחדת במינה בשם האסם- בית עיצוב יוצר. זו לא הפעם הראשונה שאני מבקרת בה. וכמו בכל חנות שאני נכנסת אליה, גומעת את השלל המוצע, עד שעיני ננעצו בספת קטיפה ירוקה, מרשימה ומיוחדת, כזו שלא רואים בכל חנות.
אז צילמתי אותה, כי אני פשוט חייבת לצלם כל דבר, והעליתי אותה לפייסבוק מלווה בשאלה- "האם הייתם מכניסים אותה הביתה?" שרשרת תגובות ארוכה החל מ "לגמרי, צבע מדהים", "שתבוא עכשיו", "הצגה אמיתית" ועוד, וכלה ב"לאבו מאזן אולי", "מזעזעת" ו"אין מצב". קיצוני משהו, לא? האם העדפותינו בעיצוב הן על סקאלה של לא מוחלט או התלהבות עד השמים? אף לא תגובת אמצע כמו "נחמדה", "מעניינת" "דורשת עיכול" או "צריכה לישון על זה".
הקיצוניות הזו שבתגובות גרמה לי לחשוב. נכנסתי שוב לקרוא את התגובות, ושמתי לב שרוב קריאות ההתפעלות הגיעו ממעצבות והפחות נלהבות (בעדינות) הגיעו ברובן מהקהל הרחב. האם עצם העובדה שאנו עוסקות בעיצוב גורמת לנו להיות יותר פתוחות לעיצוב שאינו קונבנציונלי? התשובה ברורה. השאלה היא איך להעביר את זה הלאה ללקוחותינו, בכדי שהבתים אותן אנו מעצבות יהיו בעלי מעוף, מיוחדים, בעלי אמרה וחותמת אישית ועדיין ישקפו את לקוחותינו נאמנה. כי הרי הכי חשוב בסופו של דבר שבעלי הבית ירגישו בבית.
מה זה קונבנציונלי? לפי המילון זהו דבר שאינו חורג ממה שמקובל, רווח, נפוץ, רגיל. עיצוב לא קונבנציונלי לדעתי הוא לאוו דווקא עיצוב מחוץ לקופסה. מספיק שהספה תהיה בצבע שאינו שכיח, ששילוב הצבעים יהפוך פרט לצבעוני שחורג מהמקובל, שסגנון צביעה יהיה קצת קשה לעיכול, שהחומר ממנו עשוי הפרט יהיה כזה שטרם ראינו ואיננו רגילים אליו. מספיק לצאת מעט מהמוכר בכדי שהוא יהפך ללא קונבנציונלי בעיני מרבית בני האדם.
אנחנו מדינה קטנה וכולנו רוצים את מה שיש לשכן. זה נכון במקרה של אי במטבח בכל מחיר למרות שזה סותם וחוסם את המעבר למטבח, אי אפשר לפתוח את המקרר ושלא נדבר על זה ששכחנו להשאיר מקום לפינת האוכל, כשהגיעו שולחנות הטיפה כמעט בכל בית שני ראינו אותם, ספה אפורה היא הלהיט התורן גם אם אנחנו קצת יותר צבעוניים בנפשינו ויש לי עוד המון דוגמאות אבל לא אלאה אתכם.
אז החלטתי לנקוט פעולה ולהעלות לדף העיסקי שלי בכל שבוע פוסט עם תמונה של עיצוב לא קונבנציונלי. לא כי אני הופכת למסיונרית של עיצוב מעט אחר, לא כי אני חושבת שאני, הקטנה, אצליח לחולל פה מהפכה, רק בכדי לפתוח את הראש ואת הלב. כי בסופו של יום, לרובינו נטייה ללכת על בטוח בעיצוב הבית, ובצדק, היות ומדובר בהוצאה לא קטנה בלשון המעטה, והפחד שמא ימאס מלווה אותנו בבחירות שלנו. אבל בטוח יש מקום שבו נוכל קצת להעיז, להביא את עצמינו לידי ביטוי בקטנה או בגדול, כל שנדרש הוא להתנתק מהרעש שם בחוץ, מהשפע המבלבל, ממה שקנו השכנים ממול, ממה שהעלו חברי הקבוצה "בריאים על עיצוב" בפייסבוק. להיות נאמנים לעצמינו, להעדפותינו האישיות, למה שמאפיין אותנו ואת בני ביתינו, למשמעות של המילה בית עבורינו. ואם זו ספת קטיפה ירוקה, אז למה לא בעצם? ככל שנחשף לעיצוב קצת אחר, כך נגיע לאמת הפנימית שלנו.
מזמינה אתכם לעקוב בימי שלישי אחרי הפוסטים הלא קונבנציונליים בדף העיסקי שלי
ובפעם הבאה שתתקלו באחד כזה, לפני שאתם יורים "מזעזע", תחשבו על "לא לטעמי". כי בסופו של יום, עיצוב הוא עניין של טעם.
ואתם, קונבנציונליים או לא? מה דעתכם על עיצוב קצת אחר? שתפו אותי. נהנת לקרוא תגובותיכם.
ועד הפוסט הבא
שלכם באהבה,
רוית
5 מחשבות על “עיצוב- עניין של טעם”
לא קל לפתוח את הראש, אבל הפוסט כתוב בצורה נפלאה ומעניינת.
אני הכי קונבנציונלית. איקאה וכאלה. אין ספק שמי שלא עוסק בתחום, קשה לו לראות את מה שרואה איש המקצוע. ברור לי, שאם יום אחד אשכור שרותי מעצבת, חלק מהעניין יהיה שיהיה בית קצת אחר ומעניין יותר ממה שאני מסוגלת.
המון בהצלחה:)
המון תעוזה. המון צבע. מאד שונה. מאד מיוחד. מאד מעניין. איזה כייף לראות אותך קצת מתפרעת
אני מתפרעת לי בכייף. מחכה שיצטרפו אלי